ברכיה

הברכיה היא הגדולה בברווזים המסננים, והיא אם ברווז הבית.

אורך גופה 54-59 ס"מ, מוטת כנפיה כ 88 ס"מ ומשקלה 900-1,000 גרם. לנקבה לבוש חום-מנומר, והיא ניכרת משאר נקבות הברווזים, שלבושן דומה ללבושה, ב'דגל' שלה: פס סגול מתכתי בין פסים לבנים ושחורים. רגליה כתומות.  הזכר ניכר ביתר קלות: ראשו ירוק, צווארונו לבן, חזהו ערמוני צידי הגוף אפרפרים בהירים, מקורו צהוב.

הבדל נוסף בין המינים הוא שלנקבה מגוון צלילים עשיר וקולה חזק, לזכר מגוון צלילים מוגבל (לפעמים נשמע כקול צחוק) וקולו חלש יותר.

הברכיה היא מין סתגלן, החי באזורי באזורי אקלים שונים, מרום פני הים עד להרים גבוהים. היא חיה במאגרי מים שונים, מתוקים ומלוחים, מבריכות קטנות עד אגמים גדולים. לרוב היא נמצאת בתחומי מים רדודים, שעומקם אינו רב ממטר.  תפוצת המין משתרעת על פני רוב אסיה, אירופה ואמריקה הצפונית.

חלק מהאוכלוסיה היא נודדות וחלקה יציבה. באגמון מרבית הברכיות מגיעות בנדידת הסתיו ועוזבות צפונה בנדידת האביב (אלפים רבים עד עשרות אלפים) אך ישנם מספר זוגות שמקננים באגמון (עשרות בודדות)

הברכיות נודדות בלהקות המאורגנות במבנה ראש חץ. תנועת כנפיהן איטית ומתונה יחסית לברווזים אחרים. מהירות התעופה בזמן נדידה יכולה להגיע ל 100-130 קמ"ש !!

הברכיה מסננת את מזונה מעל פני המים תוך כדי שחייה, או מבוץ הקרקעית, כשהיא עומדת על ראשה ואחוריה מזדקרים מעל למים. היא ניזונה ממזון מזדמן בהתאם למקום ולעונה. היא אוכלת בעיקר מזון צמחי: זרעים, ניצני-צמחים ועלים אך גם בעלי חיים קטנים כמו רכיכות, תולעים, סרטנים ודגיגים. לעיתים עולה הברכיה לאכול גם בשדות לחים, בעיקר זרעים.

האירוסין בין הברכיות, כאירוסי שאר הברווזים, מתרחשים במעונות החורף (כן כן, גם באגמון !!) הזכרים מפגינים את נוכחותם בטקס קבוצתי. אחת מהנקבות שוחה לקראתם בצוואר פשוט וראשה נע מצד לצד. הזכרים מגיבים בתנועות ראש וכתפיים, עד שאחד מהם נוטש את הקבוצה ומתלווה אליה. עתה מטה הנקבה את ראשה לעבר אויב דמיוני, כמו מבקשת להיווכח כי הזכר מסוגל להגן עליה. המשכו של הטקס מורכב מסדרת פעולות אופניינית.

מהרגע שהתקשרו ועד להזדווגות, המתרחשת רק באביב, אין בני הזוג נפרדים עוד זו מזה. לאחר ההתקשרות עף הזכר אחרי בת זוגו, גן באזורי החריפה וגם בנדידת האביב, עת היא עפה למחוזות לידתה. עם הגיעם לאזור הקינון, בסוף פברואר – תחילת מרץ, הם מפגינים התנהגות טריטוריאלית, ושניהם תוקפים כל פולש זר.

הקן נבנה, בדרך כלל, על פני האדמה, בין סבכים, סמוך למים (באזורים בחו"ל ייתכן שגם על עצים גבוהים, איים צפים, גגות בתים) הנקבה היא הבוחרת את מיקומו של הקן. היא חופרת ומעצבת בגופה גומה קטנה ומרפדת אותה בעלים ובעשבים. היא מטילה לרוב 9-13 ביצים, אחת מדי בוקר. משך הדגירה כ 28 ימים. האפרוחים בוקעים כשהם עוטים פלומה צפופה, בצבע חום-שוקולד. הם שוהים שעות אחדות בקן, ולקול קריאת האם, הם הולכים אחריה למים.  האפרוחים ניזונים במים מזחלי יתושים ובנימפות של חקרים, שהם לוכדים בעזרת חוש הראייה. הם מתחילים לעוף בגיל חודשיים לערך ולבושם אז כלבוש הנקבה. הם מגיעים לבגרות מינית בגיל שנה. הברכיה המבוגרת ביותר שנמצאה בטבע הייתה בת 29 שנים.

הברכייה היא הסובלנית ביותר מבין הברווזים לנוכחות אדם. עובדה זו סייעה, כנראה, לביות הברכיה.

הברכיה היא אם ברווז הבית. תהליך הביות החל עוד בימי קדם והוא נמשך עד ימינו. כל ברווזי הבית באירופה ובאסיה, מקורם מהברכיה.