תנשמת

שם אנגלי:  Barn Owl     שם לטיני: Tyto alba     שם ערבי: בומה بومه بيضاء

 

מקור השם העברי ופירושו:

 מקור השם העברי - מקראי: "ואת הינשוף והתנשמת" (דברים י"ד 16). שמה ניתן לה בשל קולות הנשימה והנשיפה אותם היא מרבה להשמיע, בעיקר בעת התרגשות.

 

סימני זיהוי: 

התנשמת היא  דורס הלילה השכיח ביותר במקומות יישוב. לעתים, בהופעתה הבהירה והקלילה ברחפה בין הבתים והעצים, היא נראית כרוח רפאים.          

לתנשמת פרצוף לבן העטור בזר נוצות קטנות וכהות. אלה משוות לה צורת לב. ראשה גדול ועגול, והעיניים קטנות יחסית לעיניהם של הינשופאים (דורסי לילה) אחרים. המקור מאונקל בקצהו. צווארה קצר. פיסת רגלה ארוכה ועוטה נוצות צרות שצבען כצבע הגחון. האצבעות ארוכות, חזקות וחשופות. הטפרים ארוכים, מחודדים וכפופים. הכנפיים ארוכות ומעוגלות. הזנב קצר יחסית ורבוע. נוצות הגוף ארוכות ורכות.

חלקי גופה העליונים חומים-זהובים ומנוקדים בכתמים אפרפרים-כסופים ובנקודות שחומות. אין הבדלים בצבע הניצוי בין הזוויגים, אך לעתים הכתמים בגחון הנקבה גדולים יותר.

פתחי האוזניים שלה נמצאים בגובה שונה בגולגולת, פתח אוזן ימין מכוון מעט כלפי מעלה ואילו פתח אוזן שמאל מכוון במידת מה כלפי מטה. זר הנוצות העוטר את הפנים משמש כמעין אפרכסות, היינו "אוזניים חיצוניות". הזר יוצר תעלות הנפגשות מתחת למקור, והן מנקזות את גלי הקול לפתחי האוזניים. גם זר זה אינו סימטרי. הא-סימטריה במבנים השונים הקולטים את הקול גורמת להבדלי זמן במעבר גלי הקול ומאפשרת שמיעה תלת ממדית המסייעת לאתר את הטרף במרחב. מעופה השקט של התנשמת נועד אפוא הן למנוע מהטרף לשמעה מתקרבת והן כדי לא להפריע לה עצמה לשמוע קולות ולאתרן.   

 

משך החיים:

הפרט המטובע המבוגר ביותר שעליו יש נתונים מהטבע היה כבן 21 שנים (טובע בשווייץ).

 

חברותיות:

חיה בטריטוריות כל ימות השנה בזוגות ולעתים לבדה. במקרים בהם יש שפע מזון, היא עשויה לחיות במעין מושבות שבהן עשויים לחפוף תחומי המחיה של זוגות אחדים.

 

 

התנהגות: 

התנשמת מסתתרת במשך היום במקומות חשוכים ואפלים כמערות, כוכי סלע, נקרות עץ, עליות גג, בורות מים ואסמים, ולעתים נדירות אף בין ענפי עצים צפופים כברוש. לרוב יש לה מקום מנוחה קבוע למשך היום, או מקומות חלופיים אחדים. היא יושבת במקומות אלה, לעתים לבדה, לעתים עם בן זוגה, כשגופה מכונס ועיניה עצומות למחצה. היא מתעוררת לכל רעש, מזדקפת, וראשה הגדול נע מצד לצד וכן מעלה ומטה כ"תנועות תפילה". כך היא מגבירה את יעילות השמיעה התלת ממדית שלה. אם תחשוש מהמתקרב אליה, תסמר את נוצותיה, תקיש במקורה ותשמיע קולות נשימה ונשיפה. כשיתגבר חששה היא תעוף, ללא כל היסוס, אף באור יום מלא ותנחת בביטחון הרחק מגורם ההטרדה, מה שמעיד כי היא רואה היטב גם באור יום.

כאשר ציפורי שיר מבחינות בה, הן מתלהקות סביבה, מתגודדות ומצייצות ללא הרף, כמנהגן סביב אויביהן. אף עורבים ודורסים מנסים לפגוע בה. התנשמת יוצאת לציד לעת ערב. לפני צאתה ממקום מסתורה היא משמיעה סדרה של קולות עמומים, המתפתחים, לעתים מזומנות, לדו שיח בין שני בני הזוג. תוך כדי מעוף היא עשויה להשמיע קול צווחה ממושך, מעין צרחה שורקנית, הנחשב כסימון טריטוריאלי. לרוב אין היא מסתפקת בציפייה לטרף ממקום תצפית, אלא עפה נמוך, במעוף חרישי וקליל, מעל שדות, ביצות ושטחי מדבר ומפגינה כושר תמרון מצוין. מעופה השקט של התנשמת נועד למנוע מהטרף לשמוע אותה מתקרבת, וגם לא להפריע לה לשמוע את קולות פעילותו וכך לאתרו. מדי פעם היא שבה על עקבותיה. מעל עשבייה גבוהה או סבוכה היא מרפרפת במקום, לעתים במשך דקות אחדות, בוחנת ומאזינה לקולות. כשהיא מאתרת את מקור הקולות היא צוללת לעברם. לעתים היא עומדת על ענף או על אבן וסוקרת את השטח. השמיעה היא אמצעי חשוב לתנשמת לאתר את טרפה, אף יותר מהראייה. בניסוי מבוקר, שנערך בחושך מוחלט, הצליחה תנשמת לצוד עכבר.

התנשמת לוכדת את הטרף ברגליה, ולרוב בולעת אותו במקום. אם היא נושאת אותו לקן או לתחנת אכילה היא מחזיקה אותו קודם ברגליה, ואחר כך מעבירה אותו למקור. טרף קטן נבלע שלם. לטרף גדול היא מנתקת את הראש, בולעת אותו, ואחר כך בולעת את יתרת הגוף. את החלקים הבלתי מתעכלים היא מקיאה כצנפות שחורות, המרוכזות ליד מקום הלינה. אורכה של צנפת התנשמת 60-50 מ"מ ורוחבה 30-25 מ"מ. הצנפות עשויות להישמר במקום פליטתן שנים רבות, ותכולתן מעידה על תפריטה של התנשמת.

 

תפוצה בעולם:

כלל עולמית. תפוצת התנשמת משתרעת על פני כל היבשות, ונחשבת לתפוצה הנרחבת ביותר בין כל מיני העופות. היא אינה מצויה בדרך כלל מעבר לקו רוחב 400 צפון, ומדרום לקו הרוחב 400 דרום אף כי בנקודות מעטות היא מצפינה ומדרימה מעבר לקווי רוחב אלה. היא אינה מצויה אף במרבית מרחביה של אסיה.

זהו עוף יציב בכל תחומי תפוצתו, בתחומים אלה תוארו 36-34 תת מינים.

 

תפוצה בארץ:

מצויה בכל רחבי הארץ. בצפון הארץ ובמרכזה תפוצתה רציפה וצפופה, ואילו ברחבי הנגב ומדבר יהודה היא מקוטעת ודלילה. בארץ מוכרים שני תת מינים. T. a. Alba מצוי באזורים הים תיכוניים של הארץ. תת מין זה מצוי במערב אירופה ובדרומה, וכן לאורך חופי צפון אפריקה. תת המין השני הוא T .a. erlangeri. תת מין זה נפוץ בחצי האי ערב, בעבר הירדן ובדרום עיראק, ובארץ הוא מצוי מקו הרוחב של קריית מלאכי ודרומה. תת מין זה קטן ובהיר מקודמו, בטנו לבנה, ופיסת רגלו חשופה או עוטה נוצות צרות ומעטות בלבד.

 

מקומות החיות בישראל:

מקומות חיותה הראשוניים של התנשמת בנופי טרשים חשופים בהם מערות וכוכים, וכן בשדות וביערות פתוחים. היא אינה צוברת שומן בסתיו ועל כן רגישה לקור ומעדיפה על פי רוב מישורים ועמקים על פני הרים, אם כי בארץ אפשר למצוא אותה גם במרומי הגליל העליון. התנשמת היא עוף סתגלני וכיום היא נמצאת כמעט בכל יישוב חקלאי או כפרי ואף בעיבורי הערים.

 

תזונה:

כל פרט נזקק לכ- 100-80 גרם מזון ביום, וכדי להשיגו עליו לצוד, בממוצע, 2.5 פריטי מזון. את הרכב תפריטה של התנשמת קל יחסית לברר מבדיקת תכולתן של הצנפות. היא פולטת 3-1 צנפות ליום והן עשויות להישמר במקום פליטתן שנים רבות.

בארץ נבדקה תכולתן  של כעשרת אלפים צנפות במקומות שונים, ונמצא כי התפריט שונה לפי העונה והאזור. בחבל הים תיכוני מהווים הנברנים כ- 70%-40% ממזונה, לעתים אף עד 92%. חדפים מהווים כ- 13% מהתפריט, ודרורים ש"נקטפו" מהעצים 15%. בצנפותיה נמצאו גם 6 מיני עטלפים. 5 מהם היו מינים חדשים ובלתי מוכרים בארץ בעת מציאתם והם נמצאו בטבע רק לאחר מכן. מנחם דור מצא בצנפותיהן של תנשמות מאזור יסוד המעלה גולגולת של נברן המים Arvicola terrestris, וזוהי עד היום העדות היחידה למציאותו של יונק זה בארץ. בצנפות נמצא גם כיטין של חרקים שונים כגון: ערצבים, צרצרים וחיפושיות. התנשמות אוכלות אותם, כנראה, רק בעת רעב ובהיעדר חולייתנים. בחודש ינואר, ובו בלבד, התנשמת אוכלת גם חולדים. בצנפותיה של התנשמת בארץ לא נמצאו שיירי זוחלים ודוחיים.

 

במערב הנגב, בתחום מדברי לא מעובד, מהוות הציפורים כדי 50% ממזון התנשמת, ושיעורן גבוה במיוחד בימי הסתיו והחורף. באזור זה המכרסם השכיח ביותר בצנפותיה הוא המריון המצוי.

 

קינון ודגירה:

עונת הקינון העיקרית בארץ מתחילה לרוב בחודש מרס ומסתיימת ביוני. בשנים משופעות במכרסמים עשוי הקינון להתחיל כבר בפברואר ולהימשך עד ספטמבר ואף עד אוקטובר, ואז עשויה התנשמת להשלים שני מחזורי דגירה ואף שלושה. מקום מסתורה של התנשמת בשעות היום הופך לרוב למקום הקינון. עם זאת, במרחבים בהם חסר מקום מתאים לקינון עשויות התנשמות לנדוד נדידה קצרת טווח ולהצטופף במקומות בהם יש אתרי קינון מתאימים. התנשמות נוטות לשוב ולקנן במקומות קבועים ומסורתיים, ואותם אתרים תפוסים שנה אחר שנה, אף כי הפרטים המאכלסים אותם עשויים להתחלף. התנשמת מקננת על פי רוב במבנים מעשה ידי אדם: עליות גג, חורבות נטושות, בורות מים, בארות, מגדלי שמירה וכדומה. התנשמת אינה בונה קן, אך עם הזמן מצטברות במקום ההטלה צנפות ושאריות מזון, מה גם שהזכר מתחיל לאסוף ולאגור פגרי מכרסמים במקום הקן, עוד לפני ההטלה. הנקבה מטילה מדי יומיים. בתטולה לרוב 7-4 ביצים, אך בשנים משופעות בעכברים מספרן עשוי להגיע אף עד 14-12. בשנים בהן יש שני מחזורי קינון, התטולה במחזור הראשון קטנה יותר מהתטולה במחזור השני.

הדגירה מתחילה עם הטלת הביצה הראשונה. ללא דגירה העובר עלול למות תוך 3 ימים. הנקבה דוגרת לבדה במשך 32-28 ימים, ובמשך כל הזמן הזה הזכר מביא לה מזון. לעתים מצטבר ליד הקן "מחסן" ובו 40-30 מכרסמים. הגוזלים בוקעים בהתאם למועד ההטלה ולסדר הדגירה ועל כן הם שונים בגודלם.

הגוזלים בוקעים כשהם עוטים פלומה לבנה דלילה מאוד. עיניהם נפקחות בהיותם בני 8 ימים. שני ההורים מביאים מזון לגוזלים. בעונה זו אפשר לעתים לראותם צדים גם בשעות היום. בשבועיים הראשונים ההורים מאכילים את הגוזלים ממקור למקור בנתחי בשר קטנים. בהיותם כבני שבועיים הגוזלים כבר אוכלים בכוחות עצמם מהמזון שהצטבר לידם. בשעת פחד הם מתנפחים, נושפים, נשכבים על גבם ומפנים את רגליהם כלפי מעלה. הגוזלים שוהים בקן 55-50 ימים ממועד בקיעתם ורק אז פורחים ממנו. ההורים ממשיכים לדאוג להם למזון עוד כ- 4 שבועות. בעוזבם את הקן קשה להבחין בין הגוזלים לבוגרים.

עם פריחתם מהקן הגוזלים נוטים לשוטט במרחק קילומטרים אחדים ממנו. עם זאת, נמצא גם פרט מטובע במרחק 180 ק"מ מהקן בו טובע כגוזל. הגוזלים מגיעים לבגרות מינית בגיל שנה.

 

במקורות:

התנשמת נמנית בתורה עם העופות האסורים באכילה: "ואת התנשמת ואת הקאת" (ויקרא י"א, 18).          התנשמת נקראת בתלמוד גם קיפוף: " שעיניה הולכות לפניה כשל האדם" (נדה כ"ג ע"א).

 

הדברה ביולוגית:

הדברה ביולוגית היא שימוש ביצורים חיים לשם הפחת צפיפות אוכלוסייתם של בעלי חיים וצמחים מזיקים. זו שיטה שמחקה את התהליך הטבעי  אך להבדיל ממנו מצריכה התערבות קבועה של האדם. הטיפול במזיקים לחקלאות נעשה עד היום בעיקר באמצעות חומרים כימיים רעילים. בשנות החמישים של המאה הקודמת התחילו להשתמש בחומרי הדברה כימים נגד נברנים. השיטה הייתה פזור גרגרי חיטה מצופים בתליום גופריתי  או שימוש ברעל זרחני אורגני  בשדה. הרעל גרם להאטה בפעילות של הבולע אותו עד מצב של שיתוק. המכרסמים שאכלו מהרעל נאכלו על ידי הדורסים.  התוצאה הייתה עגומה: בעוד שהמכרסמים לא התמעטו – מצב הדורסים – האויבים הטבעיים שלהם -  הוחמר, הם הורעלו הרעלה משנית, ומספרם הלך והתמעט. מינים רבים שקיננו בצפון הארץ נמצאים מאז בסכנת הכחדה.   גם כיום ממשיכים להשתמש בגרעיני חיטה מורעלים ב"רוש-80" המכיל פלואורואצטט הנתרן המוחדרים ישירות לתוך המחילות. זהו חומר שמאושר על ידי משרד החקלאות, כאשר יש להקפיד על שימוש לפי ההנחיות ובמינון הנכון וזה, לצערנו, לא תמיד נעשה.   

החל משנת 1983 נעזרים בתנשמות לשם הדברת מכרסמים בשדות קבוץ שדה אליהו שבעמק בית שאן. כמו כן הוצבו כמאתיים תיבות קינון נוספות בדרומו של העמק וישנם ניסיונות נוספים, בעמק החולה, בבנימינה, באזור גת-גלאון ובישובים נוספים, אף בתל אביב – בנווה צדק ובקרית שרת.

האדם שמוביל כבר שנים רבות את המחקר והמעקב בנושא הוא שאולי אביאל משדה אליהו.  זוג תנשמות, שמגדל גוזלים יכול לטרוף בלילה אחד 20 נברנים על מנת להאכיל את גוזליו. זוג תנשמות יכול לגדל בשנה בין 3 ל- 9 צאצאים במחזור קינון אחד . בשפע של מזון מה שיגביל את האוכלוסייה הם מקומות קינון! על ידי הוספה של תיבות קינון לתנשמות הוגדלה האוכלוסייה משמעותית בשדות וכך אף הובטח שהן תשארנה במקום ותצודנה את המכרסמים המזיקים.          

לתנשמות חשיבות רבה בהדברת מכרסמים. רמז עקיף לכך הוא שבשנים 1975  -1978 נמצאו 77 תנשמות שמתו מאכילת נברנים מורעלים בעמק החולה.

המקרה של ההדברה באמצעות תנשמות בעמק בית שאן הוא מקרה ביניים בהגדרה של הדברה ביולוגית, שכן לאחר התערבות האדם והוספת תיבת הקינון – התנשמות  שאכלסו אותן הפכו לחלק מהמערך הטבעי  ללא צורך בהתערבות נוספת.

לקריאת חוברת שעוסקת בהדברת מכרסמים באמצעות תנשמות היכנסו לקישור :

http://www.sviva.gov.il/Enviroment/Static/Binaries/index_pirsumim/p0156_1.pdf

הדברת מכרסמים באמצעות בזים

בשנת הלימודים האחרונה – שנת 2005 סיים מוטי צ'רטר מהמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב את עבודתו לתואר שני שבמהלכה חקר, בין היתר,  את מידת היעילות של הבז המצוי כמדביר מכרסמים והסתבר שיעילותו גבוהה מאד. הותקנו על עצים ומגדלי מים בעמק בית שאן תיבות קינון לבזים  וכתוצאה עלה מספר הבזים  שצדים את המכרסמים המזיקים . השלוב של תנשמות בלילה ובזים ביום מסייע להתגבר על בעיית המכרסמים בשדות. בכך נמנעות הסכנות שיכולות להיגרם על ידי הרעלות כימיות .

שאריות מכרסמים שניצודו במהלך 24 שעות בתיבת קינון של בז מצוי. (8 מריונים, נברן אחד, עכבר אחד וחומט אחד)

 

*צילם והגדיר מוטי צ'רטר