סיקסק

Spur-Winged Lapwing

 

חופמאי גדול, הבולט בניגוד שבין צבעי נוצותיו: הקדקוד, הגרון והחזה שחורים; הלחי, צדי הצוואר והבטן לבנים; ואילו סוככות הכנפיים והגב חומים אפורים. אך בולט יותר בשל קריאותיו הרמות מאד: "סיק, סיק, סיק.." מכאן שמו.

 

  שמו הקודם של הסיקסק היה "שרוני מזוין", וכמו השם האנגלי, מתייחס לדרבן הקשה והמחודד שנמצא במפרק הכנף (בשתי הכנפיים), ומשמש ככלי נשק להגנה ולתקיפה.

 

 הסיקסק הוא עוף יציב בישראל (לא נודד). נמצא לרוב בגדות מקווי מים ובשדות. בעבר היה עוף של גדות מים והיה נפוץ בעמק החולה, בקעת כנרות ועמק בית שאן. בשנות ה 60 התפשט למישור החוף ומספר שנים לאחר מכן לפאתי הנגב. כיום הוא שכיח בכל חלקי הארץ בהם יש פארקים, מקווי מים או שדות מושקים.

 ניזון מחרקים, כגון חיפושיות ונמלים, עכבישים, תולעים, סרטנים ירודים ורכיכות. הוא מאתר את טרפו בראיה וממהר לתפסו.

 

 התנהגות: הסיקסקים מאד טריטוריאליים. הם שוהים בתחומי נחלתם ומגנים עליה  כל השנה, אם כי בחורף הם לעיתים מתלהקים לחלק מהיום במקומות שופעי מזון, אך חוזרים בערב לנחלתם.  להקות החורף, המונות לעתים עשרות פרטים, כוללות גם פרטים חורפים, צעירים וכן בוגרים חסרי נחלה. בקרבות על הטריטוריה  משתמשים הסיקסקים  בדרבן שיש בכנפם כדי לתקוף ולסלק את הפולש.

 

זוגיות וקינון: הקשר בין בני הזוג עשוי להמשך עונה אחת או שנים רבות. בני הזוג שוהים לרוב כל ימות השנה בתחומי נחלתם ועשויים להגן עליה גם בחורף.  לקראת עונת הקינון מתגברת עוצמת ההגנה על הטריטוריה. לעיתים סמוכות הטריטוריות זו לזו וצפופות למדי. הקן – הזכר חופר גומות אחדות בקרקע חשופה והנקבה בוחרת אחת מהן כקן. בתטולה לרוב 4 ביצים. שני ההורים דוגרים ומגדלים במשותף את האפרוחים.  בתקופה זו גוברת תוקפנות הסקסקים. עם חדירת אדם לשטחם הם עפים ומרבים לצרוח בקולות אזהרה חדים. לנוכח בע"ח, ולו גם גדול כסוס, הם עומדים פרושי כנפיים וקוראים תיגר. לעתים מצטרפים גם הזוגות השכנים למקהלת ההתגודדות. עוצמת התגובה גוברת עם בקיעת האפרוחים.  

 

מקורות:

אנציקלופדית החי והצומח של א"י כרך 6

המרכז לטיפוח ציפור החי בחצר הבית