דאה שחורת כתף

דאה שחורת הכתף (Elanus caeruleus) שייכת לסוג Elanus המיוצג באזורינו ע"י שני תתי-מינים; האפריקאי והאסייתי, הנבדלים ביניהם בעיקר עפ"י כמות הצבע השחור באברות האמה והתעופה. שם בערבית - חדאה סודא אלג'נח

דאה שחורת-הכתף, על שני תתי-המין, הינה מין יציב [לא נודד], אולם פרטים מסוימים עורכים לעיתים קרובות 'שוטטות'- תופעה הידועה במספר מיני דורסים, ומגיעים לאזורנו. ה'משוטט' הוא לרוב פרט יחיד, לפני בגרות מינית, המבלה ימים/שבועות אחדים באזור מסוים, וממשיך הלאה.

דאה שחורת-הכתף, הינה עוף דורס קטן-בינוני, מעט גדול מבז עצים, אם כי מוצק יותר, ובעל מבנה "כבד" יותר.

כנפיה מחודדות ורחבות, צבעה בולט למרחוק; בהירה ביותר, לבן בוהק מלמטה, כחלחל-אפרפר מלמעלה, בעמידה ניכר כתם הכתף השחור (המעניק לה את שמה העברי והאנגלי-Black-shouldered/winged Kite). העיניים הן בהחלט אחד המאפיינים הבולטים בסוג זה; אדומות-דם-יין עמוק, יפהפיות ומהפנטות. בתעופה ניכרות בבירור (אצל תת-המין האסייתי) אברות האמה והתעופה השחורות בצדן התחתון. רגליה צהובות, הטופרים (האימתניים יחסית לדורס בגודל שכזה) שחורים.

את הדאה ניתן לזהות בקלות יחסית ע"י מספר מאפיינים התנהגותיים; שיטת הציד — דומה לבז מצוי ולשאר דורסים המרפרפים באוויר, אך רפרופה של הדאה עדין יותר ו"רך" יותר מאשר, למשל, בז מצוי.

כאשר הדאה מזהה טרף על הקרקע [לרוב נברנים] היא אינה אוספת את כנפיה בצלילה/גלישה כאחרים, אלא צונחת לקרקע [נראית כאילו נמשכת בידי חוט בלתי-נראה] עם כנפיים מורמות, ונוחתת על הטרף בעוצמה.

ככלל, הדאה מבלה את מרבית זמנה בעמידה על עצים וברפרוף-גלישה מעל השטח (מה שהופך אותה לדורס פוטוגני ביותר).

תעופה — טפיחות הכנף בתעופה עמוקות מעט, ובד"כ מבצעת גלישות אופייניות (אותן גלישות ככל הנראה העניקו לה את שמה הלטיני-Elanus  שמשמעותו - היא "לגלוש, לגלוש מ-").

קינון - הדאה שחורת-כתף מתרבה בזמנים שונים של השנה בכל אזורי תפוצתה. אף על פי שהקינון נצפה לאורך כל השנה בהודו (תופעה נדירה אצל הדורסים), ככל הנראה הדאה לא מתרבה בחודשים אפריל מאי. החיזור הוא קולני וכולל מרדפים וברגע שמתהווה זוג רבייה הם יזדווגו לעיתים קרובות. הקן הוא פלטפורמה רפויה של זרדים בה תטיל הנקבה 3–4 ביצים. הנקבה תשקיע יותר מאמץ בבניית הקן מאשר הזכר. שני ההורים ידגרו על הביצים אולם, כשהגוזלים יבקעו, הזכר יבלה את רוב זמנו בחיפוש אחר מזון. תחילה הנקבה תזין את הגוזלים, ולעיתים תצוד בקרבת הקן אולם גם תקבל מזון מהזכר. לאחר שיפרחו מהקן ועד לגיל 80 יום, הפרחונים ימשיכו להיות תלויים בזכר, לקבלת מזונם, כשבתחילה הוא יעביר את המזון לפרחונים במקום נייח ובהמשך תוך כדי תעופה, באוויר.

הדאה הינה עוף טריטוריאלי מאוד, ובשטח הקינון נראית מגרשת בעוז ובעוצמה דורסים, לעיתים אף גדולים ממנה בהרבה (עקב עיטי, דיה שחורה, זרון סוף ועוד) וכן עורבים אפורים. תחנות אכילה קבועות ישמשו לתצפית ציד ואכילה 

קולות הדאה הינם מעין שריקה חזקה - המשמשת כקריאת אזהרה- ומעט "נחנקת" בסופה. קולות הצעירים נשמעים כהתקף אסתמה קשה.

הדאה שחורת-הכתף הייתה עוף דורס נדיר מאד באזורינו. באוגוסט 2011  נצפו שלושה פרטים באגמון, ובחודש ספטמבר נצפו שניים מהם בהתנהגות חיזור וקינון. את הקן גילו אנשי תחנת הטיבוע באגמון ובו 4 ביצים. שטח הקינון נסגר למבקרים כדי לשמור על תנאי דגירה וגידול אידיאלים, וכדי למנוע הפרעות בתקופת הקינון הקריטית. לאחר שהתברר כי הגוזלים מנוצים (גידלו נוצות תעופה) אושרה כניסה מוגבלת לשטח לתיעוד. ביום רביעי 9/11/11 פרחו הגוזלים מהקן למעופם הראשון. הם עדיין חוזרו לקן לאכול ונמצאו בקרבת ההורים; לומדים לעוף, לצוד ולשרוד באופן עצמאי.

זוהי תופעה יוצאת דופן, וככל הנראה חסרת תקדים — זה היה קינון ראשון בארץ, ובהחלט סיבה למסיבה. אחד ההסברים לתופעה הוא הרחבת תחום התפוצה של המין. הסבר נוסף הוא השינויים האקלימיים והשינויים הסביבתיים (חקלאות, בניה, ייבוש וכו') באזורי הקינון המקוריים שלהם.

היום ניתן לצפות בעשרות דאות ברחבי האגמון ועמק החולה, תפוצתן גדלה ואף החלו לקנן באזורים נוספים ברחבי ישראל.

בשל מזונה [באגמון בעיקר נברנים, המזיקים בחקלאות] חביבה הדאה על חקלאי העמק, ונחשבת למדבירה ביולוגית של נברן השדה.

הדאה שחורת הכתף, ככל הנראה בשל גודלה הקטן, מקיימת תופעה יחסית נדירה בעולמם של העופות הדורסים - קינון רב מחזורי, כלומר - במקום לקנן פעם אחת בלבד בשנה, במהלך האביב, הדאה מקננת לרוב ביותר משני מחזורים בשנה, כאשר בכל מחזור מוטלות 3 - 5 ביצים. תכונה זו מסייעת לדאות של ישראל, למשל, להתבסס בביתן החדש.

 

מקורות:

קרדיט צילום: יוסי אשבול

קרדיט וידיאו: עינבר שלומית  רובין