חוחית

"ראיתי ציפור רבת יופי..." (נתן זך)

בשלוש השנים האחרונים הוחלט על מדיניות 'ללא כיסוח' באזורים מסוימים באגמון (בוסתן, חלק מהירדן המשוחזר) והשארת 'איים' של גדילנים לטובת אוכלוסיית החוחיות באגמון החולה. החוחיות נפגעות בארץ הן מציד לא חוקי אך ובעיקר מפגיעה בבתי הגידול שלהן. מזונן המועדף; קוצים למיניהם, נחשב צמח מזיק המסולק מגינות, שטחים פתוחים וגבולות שדות ומטעים. בשבוע האחרון, בסיבוב מקרי באגמון, נספרו למעלה מ 110 חוחיות, פרטים בוגרים וצעירים, ברחבי האגמון. לראות אותן, מפליאות בשירתן ומשמחות בצבעוניותן, במספרים כאלה, מראה את חשיבות השארת בתי הגידול הרלוונטיים. תשאירו גם אתם חלקת קוצים בגינה....

חוחית

משפחת הפרושיים (Fringillidae)

 

שם מדעי: Carduelis carduelis

שם אנגלי: European Goldfinch

שם ערבי: חסוּן, ערוּס

 

תיאור: אורך – 12-14 ס"מ. מוטת כנפיה-  24-28 ס"מ. משקל – 11-17 גרם. אורך המקור כ 13 מ"מ ויחסית ארוך יותר משל שאר הפרושיים, כהתאמה לדרך תזונתה.

אחת הציפורים הצבעוניות והיפות ביותר בארץ; לפניה ולסנטרה צבע אדום לוהט, כיפתה ועורפה שחורים ולחייה לבנות. לאורך הכנף השחורה נמתח פס צהוב. הגב והזנב חומים-ערמוניים והחזה חום לבנבן. לחוחיות חילוף נוצות אחד בשנה, אך בעקבות שפשוף קצות הנוצות במשך החורף נעשה צבע הגב חום עז יותר לקראת האביב. הזוויגים דומים זה לזה, אך הצווארון השחור בעורף הזכר ארוך יותר. הצעירים ניכרים בהיעדר האודם מפרצופם ובפספוס על גבם ועל גחונם. הם מקבלים את צבעי הבוגר בחילוף הנוצות המתרחש בסתיו הראשון לחייהם.

 

תפוצה: נפוצה בכל רחבי אירופה, למעט סקנדינביה וצפון רוסיה. תפוצתה מתפשטת למרכז אסיה ולאזור האירָנוֹ-טוּרָנִי, וכוללת גם את צפון אפריקה. בתחום זה תוארו 12 תת-מינים. בארץ מצוי בעיקר התת-מין C. c. niedilki, שתפוצתו מהאי רודוס וטורקיה ועד מצרים וצפון חצי האי ערב. מקום חיות: מקומות חיותה של החוחית הם שולי יערות ומַעֲרי-יער, מטעים, נופי פארק ונופי עצים דלילים. בישראל: זוהי ציפור יציבה במרבית תחומי תפוצתה. היא נפוצה ושכיחה בישראל בכל החבל הים תיכוני, וחָדְרָה גם ליישובי הנגב הצפוני ועמק הערבה בעקבות החקלאות ונטיעות.

מחוץ לעונת הקינון מתלהקת החוחית ומשוטטת. לרוב מבלה החוחית במשך החורף בלהקות מעורבות עם פרושיים אחרים ומרבה בפטפוט קולני טיפוסי. להקותיה לנות אז במקובץ בחורשות או במטעים ברחבי הארץ.

 

התנהגות: ראשה הזעיר של החוחית מכיל את אחד המוחות המבריקים שבקרב בעלי הכנף. בטבע משמשת התבונה יוצאת הדופן של החוחית לפתיחת קרקפות של צמחים קוצניים ממשפחת המורכבים (מזונה העיקרי בטבע) ולשלוף מהם מזון החבוי מן העין. כמו כן, החוחית ניחנה במידה לא מבוטלת של אינטליגנציה חברתית, היות שהיא לעולם לא חיה בגפה, ואת מרבית ימיה היא מבלה בקבוצה של בנות מינה בעלת הרכב קבוע למדי, בה מרבית הפרטים מכירים היטב זה את זה.

 

מזון: החוחית ניזונה בזרעים ומעדיפה זרעוני-מורכבים כסביון וציפורני חתול, והמיוחד זרעוני קוצים כגדילן, ברקן וחוח, שאף הקנה לה את שמה (בקישור חוחיות נהנות מזרעי גדילן במצפור העגורים: http://www.youtube.com/watch?v=PA5GWEjjnEI ) בחורף ובראשית האביב היא עשויה לאכול גם זרעוני מחטניים, ניצני עלים של עצים ושיחים שעמדו בשלכת, נבטים רכים, פרחים וחרקים. היא אוכלת על שיחים ועצים, ומטפסת בקלילות על גבעולים זקופים. על האדמה היא מנתרת. מעופה גלי טיפוסי.

 

קינון: הלהקות מתפזרות לקראת האביב. הזכרים מרבים אז לעמוד על צמרות עצים ובמקומות נישאים אחרים ומרבים בשירתם הפטפטנית המיוחדת (הכנסו לקישור: חוחית זכר על עץ התות ליד המשרדים, מפליא בשירתו:  http://www.youtube.com/watch?v=Bgn3hTZYKtk)  עונת הקינון מתחילה לרוב באמצע מרס. הנקבה בונה אז קן במשך 7-10 ימים, והזכר מלווה אותה כל הזמן. הקן נבנה על עץ, ולרוב בקצה ענף ובהיקף הצמרת. הקן נבנה מעשבים ומגבעולים עדינים ומחובר בקורים של עכבישים וזחלים. לקן דמות סלסילה עדינה וקטנה, והוא מרופד בצמר צמחים, בשערות ובצמר, וליד ישובים גם בצמר גפן ובחוטים צבעוניים. חומרי הריפוד משולבים תכופות בחומרי הבניה, ולעתים שולי הקן לבנים מרוב ריפוד. קוטר הקן כ 7.5 ס"מ, קוטרו הפני כ 5 ס"מ, גובהו כ 6 ס"מ ועומקו 2.5-3.5 ס"מ. הביצים מוטלות ברווח זמן של יום בין הטלה להטלה, ובתטולה 3-6 ביצים. הביצה לבנבנה-תכלכלה, מנומרת בנקודות חומות-לילכיות מעטות, בעיקר בכוד-הביצה. גודל הביצה 13*17 מ"מ ומשקלה כ 1.5 גרם. הדגירה מתחילה עם הטלת הביצה השלישית או הרביעית. הנקבה דוגרת במשך כ 13 ימים והזכר מאכיל אותה.

 

גוזלים: הגוזלים בוקעים סומים ועוטים פלומה צפופה וארוכה למדי, שצבעה אפור כהה. הלוע אדמדם ושוליו לבנבנים-קרמיים. שני ההורים מאכילים את הגוזלים בזרעים שרוככו ונדבקו זה לזה בזפק, וגם בחרקים. קולמוסי הנוצות מבצבצים מעור הגוזלים בהיותם בני 4-5 ימים, ודגליהם נפרשים בגיל 7-8 ימים. הגוזלים שוהים בקן 13-15 ימים, אך הם קשורים להוריהם עוד כשלושה שבועות. לאחר מכן הם מתחילים להתלהק, ואילו ההורים דוגרים בשנית ולעתים אף בשלישית באותה עונה, ואפשר לראות חוחיות בבניית קנים גם בחודש יולי. בקינון חוזר הן משתמשות לעתים בחומרי בניה הנלקחים מהקן הישן.

להקות החוחיות הולכות וגדלות בסוף הקיץ ובמשך הסתיו ובהן פרטים רבים צעירים, שעדיין חסר האודם בפרצופם.

 

 

 

בתרבות: בשל יופייה וצבעוניותה נקראת החוחית בערבית ערוּס, דהיינו "ציפור הכלה".   בשל הרגלה לאכול קוצים שונים, ומאחר שכל הקוצים מרמזים לזר הקוצים של ישו, הפכה החוחית באמנות הנוצרית לסמל לייסוריו של ישו ולעתים מזומנות היא מופיעה בידיו של ישו הילד.